<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — ימות עולם שער שלישי</h1>
<h2>דף ה:</h2>
רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבי אליעזר ורבי עקיבא הלכה כר"ע. הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר"י. ר' נחמיה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי. רבי שמעון ורבי יוסי הלכה כר' יוסי. ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והלכה כר' יהודה בעירובין ולא במחיצות. ור' יהודה ור' נחמיה הלכה כר' נחמיה. רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי. רבי מאיר ור' שמעון הלכה כדברי המחמיר בשניהם. והלכה כר' שמעון בשבת ואפילו בדבר שאינו מתכוין לחבורה אלא לבעילה, אבל במוקצה מחמת איסור דאורייתא אין הלכה כר' שמעון. רבי מאיר ורבן גמליאל הלכה כר"ג. רבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג. ר' אלעזר בר' שמעון ורבי הלכה כרבי, ואם אמר משם אביו הלכה כמותו. הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובמקום אביו אין הלכה כמותו. כל מקום שאמר ר' שמעון בר' אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. והלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום.
<h2>דף ח.</h2>
כל היכא דאיתא תני רב ספרא משום חד ומנו ר"ג הוא בנו של רבי. כל היכא דפליגי רב ור' יוחנן הלכה כר"י. ר' אלעזר ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, חוץ מתלת מילין דהלכה כרבי אלעזר. שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ר"ל ורבי יוחנן הלכה כר"י לבד מתלת דהלכה כריש לקיש, חדא גבי החולץ למעוברת (יבמות ל"ו ע"א), תניינא בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ט ע"ב) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר, תליתאה בפרק יש נוחלין (שם קל"ו ע"א) הכותב כל נכסיו לבניו לאחר מותו אינו יכול לחזור בו וכו'. רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. אין הלכה כרב בשבת בדיני מוקצה משום דסבירא ליה כר' יהודה, שמואל ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דסבירא להו כרבי שמעון. רב ור' חנינא הלכה כרב. רב ורב הונא הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
<h2>דף יג.</h2>
כל היכא דאיתא תני רב ספרא משום חד ומנו ר"ג הוא בנו של רבי. כל היכא דפליגי רב ור' יוחנן הלכה כר"י. ר' אלעזר ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, חוץ מתלת מילין דהלכה כרבי אלעזר. שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ר"ל ורבי יוחנן הלכה כר"י לבד מתלת דהלכה כריש לקיש, חדא גבי החולץ למעוברת (יבמות ל"ו ע"א), תניינא בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ט ע"ב) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר, תליתאה בפרק יש נוחלין (שם קל"ו ע"א) הכותב כל נכסיו לבניו לאחר מותו אינו יכול לחזור בו וכו'. רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. אין הלכה כרב בשבת בדיני מוקצה משום דסבירא ליה כר' יהודה, שמואל ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דסבירא להו כרבי שמעון. רב ור' חנינא הלכה כרב. רב ורב הונא הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
<h2>דף כא.</h2>
והא לך הלכות פסוקות מן האמוראים. כל ר' אלעזר סתם בתלמוד הוא ר' אלעזר בן פדת. וכל רב יהודה סתם הוא רב יהודה בר יחזקאל, ורב הונא בר זוגיה הוא ושניהם תלמידי דרב היו. ורב הוי בר זוגיה דשמואל. כל מעשה בחסיד אחד הוא ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר' אלעאי.
<h2>דף מג:</h2>
כל רבי מארץ ישראל וכל רב ומר מבבל ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש היו תחלת האמוראים בארץ ישראל, ורב ושמואל בבבל, והם היו בדור אחד. ר' יוחנן וריש לקיש נהגו שררה בארץ ישראל, ורב ושמואל נהגו שררה בנהרדעא. ואחריהם רב הונא ורב חסדא. ואחריהם רב נחמן ורב ששת. ואחריהם רבה ורב יוסף. ואחריהם אביי ורבא. ואחריהם רב פפא ורב כהנא. ואחריהם רב אשי ורבינא. רבי ור' נתן סוף משנה רבינא ורב אשי סוף הוראה. רב גדא ורב סמא סוף סברא. ר' יונתן סוף מעשה. החי היכול יתן אחריתנו וסופנו לשוב לרחמיו, אמן.
<h2>דף מד.</h2>
אין אמורא רשאי לחלוק על תנא, אך בדרשת הפסוק בסוף פ"ק דחגיגה (י' ע"א) היתר נדרים פורחים באויר, תניא רבי אליעזר אומר יש להם על מה שיסמוכו וכו' ר' יהושע אומר יש וכו' ר' חנינא אומר יש וכו' ר' חנינא בן דורמסקית אומר יש וכו', א"ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם וכו'. ועוד מצינו לדברי תנא נאמר מפי אמורא, שאמורא חולק עליו, פרק לולב הגזול (סוכה ל' ע"א) אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי גזול ביום שני פסול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, אלמא יאוש קני, ובפרק מרובה (ב"ק ס"ו ע"א) אמר רב יוסף יאוש לא קני. ובפרק טרף בקלפי (יומא ל"ט ע"ב) איכא אמורא דאמר הגרלה מעכבא, ובההיא שמעתתא (שם מ"א ע"א) מייתי ברייתא דמיתניא בספרי, ועשהו חטאת הגורל עושה אותו חטאת. ובפרק שני שעירים (שם ס"ד ע"א) על פלוגתא דרב ור' יוחנן דבעלי חיים נדחין, וקאמר דבעינן מום עובר נפקא לן דשרי להקרבה לאחר מומן ממשחתם בהם מום בם, ובתורת כהנים נפקא לן מקרא אחרינא ואם בבהמה הטמאה, גם זה לא קשיא דהא אינן חולקין אך דורשין דרשא אחרת. אך יש להקשות מהא דפ"ב דע"ז (כ"ז ע"א) מרבי יהודה נשיאה גבעוני מהול וערבי מהול פסול ולר' יוחנן כשר, ואי אמרינן דר' יהודה נשיאה הוא האמורא ולא התנא, ששני רבי יהודה יש כמו שמוכיח בתר הכי ניחא.
